השבוע ראיתי את הסרט- פליסיטי. גירסא של סיפור הילדים- היפהפייה הנמה.
בסרט רואים את אנג'לינה ג'ולי כפיה אשר נבגדת על ידי עלם חמודות שמבטיח לה אהבת אמת אך מוותר עליה עבור כיבוש יעדו לעמוד בראש הממלכה שבה גדל כילד עני באסם. הוא גונב לפיה את הכנפיים. הוא גוזל מימנה את כוחה. כוחה שהיה אמור לשמש אותה כדי לעשות טוב בעולם הפך להיות כוח רשע כשהותקפה על ידי המלך הכובש. את הכוח לרשע חברה הותיק גוזל מימנה ומשאיר אותה לא רק חסרת כוח אלא חסרת אמונה באהבת אמת. עם החוסר הזה היא מקללת את הנסיכה שנולדה לעלם שהפך להיות יורש העצר. היא מקללת אותה בתרדמת שתוכל לצאת מימנה רק אם תיזכה הנסיכה לנשיקה של אהבת אמת. אולי המתקה זו של הקללה באה מתוך מקום בתוך הפיה שרצה להאמין שעדין ניתן להחזיר אהבת אמת לעולם.
היפהפייה הנמה סוגרת את הסרט עם המשפט:
"בסוף הממלכה (שלי) אוחדה
לא על ידי גיבור
ולא על ידי נבל
אלא על ידי אחת שהיתה גם גיבורה וגם נבלה"
המשפט שהביא אותי להיות אוהדת שלו כסרט רוחני.
יש בנו גיבור ויש בנו נבלה בתוכנו.
אם נהיה מוכנים לראות את הנבל הרשע שמוכן להרוג, לשנוא ולנקום ונהיה מוכנים להודות בו, הוא יימס לתוך התמימות שאותה ייצגה בסרט היפהפייה הנמה. התמימות קיבלה ביטוי פיסי של ילדה יפה ששוותה את צידה הנבל של הפיה. הפיה שהפכה לרשעית בגלל אכזבה מההבטחה לאהבת אמת, נמסה והצטערה על הקללה שקיללה אותה מתוך מקום פגוע שבו היתה. הלב שלה נפתח אל הילדה והיא נשקה לה.
למרבה פליאת הצופה שמצפה לנסיך שיישק לנסיכה, הנסיכה התעוררה מנשיקתה של הפיה "הרשעית".
והמשפט שבו בחרו לסיים את הסרט הוא הסמל.
בכולנו יש גיבור ובכולנו יש אהבת אמת.
בכולנו יש גם נבל ורצון לנקום מתוך פצעי עבר.
אולי בחיים כדאי לנו לוותר על המלחמות שראינו בסרט ורק לרפא את פצעינו ולפתוח את הלב.
שווה נסיון.
בסרט רואים את אנג'לינה ג'ולי כפיה אשר נבגדת על ידי עלם חמודות שמבטיח לה אהבת אמת אך מוותר עליה עבור כיבוש יעדו לעמוד בראש הממלכה שבה גדל כילד עני באסם. הוא גונב לפיה את הכנפיים. הוא גוזל מימנה את כוחה. כוחה שהיה אמור לשמש אותה כדי לעשות טוב בעולם הפך להיות כוח רשע כשהותקפה על ידי המלך הכובש. את הכוח לרשע חברה הותיק גוזל מימנה ומשאיר אותה לא רק חסרת כוח אלא חסרת אמונה באהבת אמת. עם החוסר הזה היא מקללת את הנסיכה שנולדה לעלם שהפך להיות יורש העצר. היא מקללת אותה בתרדמת שתוכל לצאת מימנה רק אם תיזכה הנסיכה לנשיקה של אהבת אמת. אולי המתקה זו של הקללה באה מתוך מקום בתוך הפיה שרצה להאמין שעדין ניתן להחזיר אהבת אמת לעולם.
היפהפייה הנמה סוגרת את הסרט עם המשפט:
"בסוף הממלכה (שלי) אוחדה
לא על ידי גיבור
ולא על ידי נבל
אלא על ידי אחת שהיתה גם גיבורה וגם נבלה"
המשפט שהביא אותי להיות אוהדת שלו כסרט רוחני.
יש בנו גיבור ויש בנו נבלה בתוכנו.
אם נהיה מוכנים לראות את הנבל הרשע שמוכן להרוג, לשנוא ולנקום ונהיה מוכנים להודות בו, הוא יימס לתוך התמימות שאותה ייצגה בסרט היפהפייה הנמה. התמימות קיבלה ביטוי פיסי של ילדה יפה ששוותה את צידה הנבל של הפיה. הפיה שהפכה לרשעית בגלל אכזבה מההבטחה לאהבת אמת, נמסה והצטערה על הקללה שקיללה אותה מתוך מקום פגוע שבו היתה. הלב שלה נפתח אל הילדה והיא נשקה לה.
למרבה פליאת הצופה שמצפה לנסיך שיישק לנסיכה, הנסיכה התעוררה מנשיקתה של הפיה "הרשעית".
והמשפט שבו בחרו לסיים את הסרט הוא הסמל.
בכולנו יש גיבור ובכולנו יש אהבת אמת.
בכולנו יש גם נבל ורצון לנקום מתוך פצעי עבר.
אולי בחיים כדאי לנו לוותר על המלחמות שראינו בסרט ורק לרפא את פצעינו ולפתוח את הלב.
שווה נסיון.
RSS Feed
