הראש שלי ואני \ יהודית
"תמיד שמעתי את הראש שלי מדבר מבפנים ומבקר, וטוען ולא מאשר לי לעשות דברים שבא לי," היא אמרה לי, "אבל את יודעת מה התחדש לי? שאני יכולה לענות לו. לא עלה על דעתי שזה אפשרי. הייתי כל כך שבויה וקפואה מולו שלא הגבתי ולא אמרתי את מה שאני רוצה."
אולי בשלב הזה של המאמר אתם חושבים שפשוט שכחנו לקחת את הכדורים היום.
אז זהו שלא.
אני בטוחה שגם אתם, קוראים יקרים, שומעים את הראש שלכם. זה לא חדש לאף אחד. התמונה- אני מתעוררת בבוקר. פוקחת את העיניים ואז מתחילות מחשבות. לפעמים על מה שחלמתי. לפעמים על מה שיש לי לעשות היום ולעתים על מה שעשיתי או לא עשיתי אתמול. מוכר לכם?
אולי החידוש הוא שהקול הזה הוא לא אתם.
הקול הזה הוא הראש שלכם שהתחנך במהלך שנות חייכם בבית, בשכונה, בגן, בבית הספר. אבל בתוככם יש קול אחר. גדול. עצמתי. חכם בהרבה. הקול הזה הוא אתם והוא לא הרבה יותר מקול, זו האמת.
הטבע האמיתי שלכם, לא משנה לו אם אתם סנדלרים, אופים, מורים או מטפלים. הקול הזה משתמש בחוכמה עתיקת יומין כדי ליצור את המציאות הכי כייפית ופשוטה.
אז הראש הזה הוא רק צורת חינוך והסקת מסקנות מדברים שקרו. אתם יכולים ומוזמנים בהחלט פשוט לענות לו. להגיד לו מתי מתאים לכם לעשות את מה שהוא מציע ומתי לא. מתי מתאים לכם לשמוע אותו ומתי לא. מתי אתם רוצים רק שקט. כלום. מנוחה.
מוכנים?
אז בואו נתחיל בעדינות. בכל זאת, הקול הזה נתן שירות לא רע בכלל עד היום.
רישמו 20 דברים שאתם לא אוהבים בכם.
יתכן שהראש יתנגד לפעולה זו. "את הכל אני אוהב", הוא יגיד לכם. אולי הוא ירשה לכתוב 5 דברים. אולי כלל לא. "ביקורת, מה רע בביקורת? הרי זה ביקורת עצמית כדי להשתפר..." "כעסים? מה לא בסדר בזה? אם מעצבנים אותי, אני כועס. מה עדיף? לשתוק ולהיות חננה?" אלו רק תשובות אחדות של ראשים שהיו אצלי במפגשים. אתם, תרשו לעצמכם לרשום כל מה שעולה לכם על דעתכם. אל תוותרו על ההזדמנות כי מה שנכתב על הדף הוא לא יותר מרשימה של הרגלים שלמדתם מכורח הנסיבות והכל בסדר.
קיראו בקול רם. "הדברים שאני לא אוהב/ת בי הם:...
איך התחושה?