"תמיד שמעתי את הראש שלי מדבר מבפנים ומבקר, וטוען ולא מאשר לי לעשות דברים שבא לי," היא אמרה לי, "אבל את יודעת מה התחדש לי? שאני יכולה לענות לו. לא עלה על דעתי שזה אפשרי. הייתי כל כך שבויה וקפואה מולו שלא הגבתי ולא אמרתי את מה שאני רוצה."

אולי בשלב הזה של המאמר אתם חושבים שפשוט שכחנו לקחת את הכדורים היום.

אז זהו שלא.

אני בטוחה שגם אתם, קוראים יקרים, שומעים את הראש שלכם. זה לא חדש לאף אחד. התמונה- אני מתעוררת בבוקר. פוקחת את העיניים ואז מתחילות מחשבות. לפעמים על מה שחלמתי. לפעמים על מה שיש לי לעשות היום ולעתים על מה שעשיתי או לא עשיתי אתמול. מוכר לכם?

אולי החידוש הוא שהקול הזה הוא לא אתם.

הקול הזה הוא הראש שלכם שהתחנך במהלך שנות חייכם בבית, בשכונה, בגן, בבית הספר. אבל בתוככם יש קול אחר. גדול. עצמתי. חכם בהרבה. הקול הזה הוא אתם והוא לא הרבה יותר מקול, זו האמת.

הטבע האמיתי שלכם, לא משנה לו אם אתם סנדלרים, אופים, מורים או מטפלים. הקול הזה משתמש בחוכמה עתיקת יומין כדי ליצור את המציאות הכי כייפית ופשוטה.

אז הראש הזה הוא רק צורת חינוך והסקת מסקנות מדברים שקרו. אתם יכולים ומוזמנים בהחלט פשוט לענות לו. להגיד לו מתי מתאים לכם לעשות את מה שהוא מציע ומתי לא. מתי מתאים לכם לשמוע אותו ומתי לא. מתי אתם רוצים רק שקט. כלום. מנוחה.

מוכנים?

אז בואו נתחיל בעדינות. בכל זאת, הקול הזה נתן שירות לא רע בכלל עד היום.

רישמו 20 דברים שאתם לא אוהבים בכם.

יתכן שהראש יתנגד לפעולה זו. "את הכל אני אוהב", הוא יגיד לכם. אולי הוא ירשה לכתוב 5 דברים. אולי כלל לא. "ביקורת, מה רע בביקורת? הרי זה ביקורת עצמית כדי להשתפר..." "כעסים? מה לא בסדר בזה? אם מעצבנים אותי, אני כועס. מה עדיף? לשתוק ולהיות חננה?" אלו רק תשובות אחדות של ראשים שהיו אצלי במפגשים. אתם, תרשו לעצמכם לרשום כל מה שעולה לכם על דעתכם. אל תוותרו על ההזדמנות כי מה שנכתב על הדף הוא לא יותר מרשימה של הרגלים שלמדתם מכורח הנסיבות והכל בסדר.

קיראו בקול רם. "הדברים שאני לא אוהב/ת בי הם:...

איך התחושה?

*

שיעורי מדיטציה | מנזר זן | פעילות זן | טיפולים אישיים | סיפורי זן | דארמה

הפרוייקט של חיי

כל פרוייקט הוא פרוייקט חיים מבחינתי. לכל פרוייקט שאני מתחילה אני יודעת שיש לי כמה שותפים.  אבל השותף העיקרי שלי הוא ההנהלה של העולם הזה. נקרא לזה הקיום.

יכולתי לקרוא לזה אלוהים, הרוח הגדולה, ישו, אללה.

בחרתי שם נייטרלי. שם שמבטא קיימות. מה שיש. לא משנה מי אחראי לבריאה. התוצאה היא שזה קיים. אז הקיום.

הקיום ואני שותפים לכל מהלך שאני עושה למען העולם. הקיום ואני שותפים ולי יש את החמישים אחוז שלי בעסקה ולו יש את החמישים אחוז שלו בעיסקה.

כל עיסקה עומדת בפני עצמה.

לימודים, עבודה, עסק, עזרה הדדית, עשייה למען הסביבה. כל פרוייקט והחוזה שלו ביני לבין הקיום. בעניין הזה אני רוצה לשים דגש על כמה דברים חשובים.

הראשון הוא שהפרויקט יקבל אישור של הקיום.

כמה כללים יכולים להיות כאן, אחד הוא מענה לשאלה- למען מי הפרוייקט? האם למען טובתי האישית בלבד? האם למען שאר הברואים? והכוונה מאחורי הפרוייקט- האם היא טובה או מבוססת על רדיפת בצע, שקר או גניבה?

ברגע שהפרויקט עומד בקריטריונים בסיסיים אלו אני עוברת את שלב האישור ומתחילה את שלב העשייה. העשייה שלי.

העשייה שלי מתחילה. החמישים אחוז שלי יוצאים אל הפועל וזה די קל כי זה תלוי רק בי. כמובן שאני יכולה לקבל עזרה מחברים ומשפחה ועדין זה אני.

עכשיו אני מחכה לשלב שבו הקיום נכנס עם החמישים אחוז שלו ואז הפרוייקט מבוצע, מתקיים ואני יכולה לסמנו ב-V.

לפעמים אני מחכה לחמישים אחוז של הקיום זמן רב מזה שתכננתי. יכול להיות שהוא מחכה לתיזמון הנכון כדי שהפרייקט יצליח. במקרה הזה כל שיש לי לעשות זה לחכות.

יכול להיות שהקיום בודק את ההתמדה שלי.

אולי הוא רוצה לוודא שזו לא עוד גחמה שלי או החלטה פזיזה שלא אצליח להחזיק מעמד בה.

הוא מחכה. הוא רוצה לראות שאני לא נשברת.

אלו אולי הרגעים הקשים ביותר בפרוייקט. עשיתי כל מה שהיה נכון. עשיתי את זה מדוייק. עשיתי את זה בזמנים שתכננתי. ועכשיו נשאר לקיום לתת את החלק שלו והוא מבושש לבוא.

ואז מתחילות לעלות הספקות:

"אולי זו היתה בחירה לא נכונה?  אולי בכלל זה גדול עליי?  בשביל מה לקחתי על עצמי כזה פרוייקט?  אני עושה כל כך הרבה בשביל אחרים, אולי כדאי שאעשה קצת בשביל עצמי?"

"הלו. בשביל האחרים ובשביל עצמי זה אותו הדבר." עונה אני לעצמי.

הקיום רק מחכה לראות מה אעשה עם הספקות. מי ינצח?

הקיום הוא winner והוא ילך עם המנצח להמשך הדרך. אם הספק ינצח, הוא ילך איתו ולא יעזור לסיים את הפרוייקט. אם אני אנצח, הוא איתי מרגע זה ועד הספק הבא.

תראו, זה הגיוני. הרי לנו יש מספר פרויקטים בחיים שאנחנו מצליחים להספיק במהלך חיינו והרבה יותר רעיונות לפרויקטים שאנחנו לא מממשים.

אבל הקיום, יש לו שישה מיליארד אנשים על כל פרוייקטיהם. הוא לא יכול ליטול חלק בכל רעיון ואז זה יפול ועוד רעיון ועוד אחד.

הוא הולך על בטוח.

אז כשתהיו בטוחים, תעשו ואל תעצרו לרגע.

יש פה סיכון והוא שאולי זה באמת לא נכון להרים את הפרוייקט הזה ולכן מותר לעצור כדי לבדוק ולשאול את עצמנו האם זה עדין נכון לנו, אבל לא כדי לפקפק ביכולת שלנו. לא ולא.

ברגע שיעלה פיקפוק, איבדנו את הקיום. איבדנו את החמישים אחוז הנותרים כדי שהפרויקט יצליח.

אז מה הפרוייקט הבא שלך?

יהודית קויו

דהרמה- מרכז זן גולן

*

מדיטציות | מרכז זן | פעילויות זן | טיפולי טרילותרפיה | סיפורי זן | דהארמה

תלמיד הגיע למורה שלו עם בעייה:

"אני כאן, מורה, כי אני מרגיש עלוב ואין לי כוח לעשות כלום.
אומרים שאני לא שווה שום דבר, שאני לא עושה שום דבר כמו שצריך, שאני טיפש ואידיוט". "איך אוכל להשתפר? מה אוכל לעשות כדי שיעריכו אותי יותר?"

המורה, בלי להסתכל עליו, אמר לו:
-אני מצטער מאוד, צעיר, אבל עכשיו אינני יכול לעזור לך. קודם עליי לפתור בעייה שיש לי, אולי אחר כך...  ואחרי הפסקה קצרה אמר:
"אם תעזור לי ואוכל לפתור את הבעייה שלי מהר, אולי אוכל לעזור לך לפתור את שלך".

"ודאי המורה", אמר הצעיר. אבל הרגיש שוב לא מוערך.

המורה הוציא טבעת אחת מהאצבע הקטנה, נתן אותה לצעיר ואמר:
"קח את הסוס ולך אל שוק. עליך למכור את הטבעת הזו כי עליי לשלם איזה חוב.  אתה צריך להשיג עבורה את המכסימום האפשרי ואל תקבל פחות ממטבע זהב אחד. לך וחזור עם המטבע הכי מהר שתוכל".

הצעיר לקח את הטבעת ויצא לדרך.

כשהגיע אל השוק התחיל להציע את הטבעת לסוחרים.

הם הסתכלו בעניין מה, אך כנקב במחיר, אחדים צחקו ואחרים פנו לצד השני מבלי להסתכל עליו. רק זקן אחד היה אדיב מספיק להסביר לצעיר שמטבע זהב הינו מחיר גבוה עבור טבעת אחת.
בנסיון לעזור לצעיר הציעו לו מטבע כסף ומטבע ברונזה, אבל הצעיר המשיך עם הנחיות המורה ודחה את ההצעות.
אחרי שהציע את התכשיט לכל מי שעבר בשוק, וחש מדוכא מכישלונו, עלה על סוסו חזרה למורהו.
הצעיר השתוקק למטבע זהב כדי לקנות הוא בעצמו את הטבעת ולשחרר את המורה מדאגתו וכך לקבל את העזרה והעצה.

הוא נכנס לבית המורה ואמר:
"המורה, אני מצטער מאוד אבל זה בלתי אפשרי להשיג את מה שביקשת. יכולתי להשיג 2 או 3 מטבעות של כסף אבל אינני חושב שאפשר לרמות אף אחד בנוגע לערך הטבעת".
"אתה אומר דבר חשוב, צעיר", ענה המורה בבת שחוק.
"קודם עלינו לדעת את ערך הטבעת. קח שוב את הסוס ולך אל הצורף. מי ייטיב לדייק בערך הטבעת אם לא הוא?"
"אבל לא איכפת לי כמה יציע לך, אל תמכור אותה. חזור לכאן עם הטבעת שלי", הסביר המורה.

הצעיר הלך לצורף ונתן לו את הטבעת כדי שיבחן אותה. הצורף בחן אותה עם זכוכית מגדלת, שקל אותה ואמר לו:
"אמור למורה שלך שאם רוצה למכור אותה כעת, אינני יכול לתת לו יותר מ-58 מטבעות זהב".
- "58 מטבעות זהב!!!" זעק הצעיר.
- "כן", ענה מומחה התכשיטים, "ואני מאמין שעם הזמן אוכל להציע קרוב ל-70
מטבעות, אבל אם המכירה דחופה...".

הצעיר רץ נרגש לבית המורה כדי לספר לו את מה שקרה.
אחרי ששמע את הסיפור מפי הצעיר, אמר לו המורה:
"אתה כמו הטבעת, תכשיט יקר ערך וייחודי. רק מומחה יכול לאמוד את ערכך. חשבת שכל אחד יכול היה לגלות את ערכך האמיתי?"
ובאומרו זאת, חזר לענוד את הטבעת.

כולנו כמו תכשיט זה. יקרי ערך וייחודיים והולכים בכל השווקים של החיים מצפים שאנשים לא מיומנים יאמדו את ערכינו.

ואני אומרת, מי המומחה לאמוד את ערכך אם לא אתה בעצמך?

*

מדיטציות | מרכז זן | פעילויות זן | טיפולים אישיים | סיפורי זן | דהרמה

פשוט -  זה כל הקסם
"מה הצבע הכי חשוב בעולם?" שאל אותי  המורה.
ישבנו במעגל זן. מעגל שבו המורה שואל שאלות ובוחן את התלמידים.

זן מאסטר סונג סאן מחלק את  שאלות  הזן לכמה סוגים. כל סוג שאלות מגיע בשלב התפתחות מתקדם יותר לתלמיד. במינזרים שלו  בכל העולם עד היום מלמדים בשיטה הזאת עד שמגיעים למיינד פשוט  ובהיר כמו חלון שהרגע סיימו להבריק.

בעיניים רציניות הבטתי  במורה שיושב  מולי במעגל – צבע העיניים שלך הוא הצבע החשוב ביותר בעולם. אבל התשובה הזו תביך אותך אז מה אוכל להגיד לך כדי שאתה תבין לבד שאני מתכוונת להגיד שהעיניים שלך הכחולות יפות כל כך ושאתה מקסים ושאתה הכי חשוב בעולם  כרגע?

כחול- עניתי

כמה פעמים יוצא לנו לחשוב עבור האחרים ולחפש דרך מתוחכמת כדי לצאת חכמים ובסוף…למצוא שיצאנו מסובכים ובכלל לא  מדוייקים?

ואז נוצרות אי הבנות ומתחיל מסע של התנצלויות ותיקונים ולפעמים עד המסקנה שעדיף אילו מלכתחילה לא היינו אומרים דבר. במערכות יחסים לפעמים ההתחכמויות האלו מובילות לקצרים בתקשורת ולבני זוג שחיים יחד אך חולקים מעט מאוד ובסוף גם לא מדברים.

אני רואה את המבחן לתלמידי הזן כמבחן הפשטות. מבחן הבנה שמביא את התלמיד לחשוב עמוק ופשוט. לראות את השואל ולא את הפתיון של השאלה. אחת הזויות של "ואהבת לרעך כמוך". לאהוב אותך באופן הכי בסיסי. לאהוב אותך בדיוק איך שאתה.

ואני השתדלתי כל כך להתחשב במורה והתשובה שלי היא בצד השני של הסקלה של הבהירות והפשטות. התשובה שלי  באה מהמיינד המסתבך בהתחכמות ואני נכשלת והמורה עובר הלאה לתלמיד הבא.
אני  שהייתי בטוחה  שההתחשבות שלי תזכה לכבוד והערכה. אני. אני זה היה הראש שלי.  אני אפילו לעצמי לא  ממש בהירה. לא ממש אוהבת. לא ממש מתחשבת. ועכשיו אני  יושבת במעגל מאוכזבת. עצובה.

לחשוב פשוט. לשאול במקום לקבוע.
לראות את האדם מולי ומה הוא באמת מבקש. לבדוק כל הזמן איך אני יכולה לעזור לאחרים.
לא לפעול מתוך האגו אלא להחליש אותו וללכת בדרך האמצע. בדרך שהיא לא אמוציונאלית  מידי ולא מחושבת מידי.

אבל איך עושים את זה בלי שאני אוותר על עצמי? איך אני נותנת לאחרים בלי לקחת לעצמי?

קודם כל מי הוא אותו עצמי? 
בטרילותרפיה אנחנו אומרים שעצמי הוא הרגש. והאני הוא הראש. אז הראש והרגש שלנו הם קודמים לכולם במסע הזה שנקרא טרילותרפיה. כשתהיה אהבה פנימית. קבלה של עצמי על ידי הראש. כבוד והערכה של הראש על ידי עצמי. כשתהיה הרמוניה פנימית כזאת, אני אהיה פנויה לתת בחוץ את אותה האווירה. כי האני האמיתי הוא לא הראש ולא הרגש. האני האמיתי הוא האהבה עצמה הקבלה דרך האמצע.
הבודהיזם  הטיבטי מדבר המון על חמלה. בלימודי היהדות לימדו אותי המורים לדון אחר  לטובה. הטרילותרפיה נותנת לי כלי שאיתו אני יכולה להגיע למצב הזה. כלי שיוצר איזון ביני לבין עצמי. יוצר אהבה ושקט פנימיים. ואז אני פנויה. אני פנויה להעניק את השקט הזה הלאה. אני פנויה לחמלה. אני פנויה לדון אחרים  לטובה. אני פנויה לדון הכל לטובה. לראות את הטוב ולבקר הרבה פחות.

אילו שאל אותי המורה היום את אותה שאלה הייתי עונה- העיניים שלך כחולות מדהימות. מעניין איך היה מקבל את התשובה…

פשוט זה כל הקסם

*

מדיטציוה | מרכזי זן | פעילויות במרכז | טיפול אישי | סיפורי מורים לזן | הדהרמה