חמישה מעכבים בדרך אל האושר
מעכב חמישי - השעמום
מה מעכב אותנו?
מה מוריד לנו את האנרגיה?
הבודהיזם מדבר על חמישה מעכבים:
תאווה חושית, סלידה, אי נינוחות, ספק ושיעמום.
במאמר זה נתבונן במעכב החמישי – השיעמום.
המורה זן מאסטר דה בונג אמר לנו באחד השיעורים שמעבר לשיעמום נמצא אוצר. במנזר בקוריאה ישבנו במהלך שלושה חודשים כ-10 שעות מדיטציה ביום. השיעמום היה מעכב שבא לידי ביטוי די הרבה ובמיוחד לקראת סוף הריטריט. בשבועות הראשונים עוד היתה לי ההתרגשות שאני במקום הקסום הזה עם אנשים מדהימים ומורים שלא חלמתי שאפגוש אבל אחרי למעלה מחודש...השיעמום מהישיבה... רק חיפשתי דרך לצאת מהמנזר.
אבל זן מאסטר דה בונג סונים זיהה את המעכב הזה ובשיחת מוטיבציה שערך לנו באחד הערבים, הוא אמר לנו- תהיו בשיעמום. תהיו עירניים בתוך השיעמום. מעבר לשיעמום מחכה לכם אוצר. זה הפך את המדיטציה למעניינת. זה הצליח לו, למורה. במילים כה פשוטות בעצם העניק לנו מתנה את האנטידוט של השיעמום. את הפתרון לשיעמום.
שיעמום גורם למיינד שלנו ללכת למקומות אחרים ולא להישאר בכאן ועכשיו. "מה יש כאן ועכשיו? כלום לא קורה פה!" טוען המיינד.
אבל זה כל כך לא נכון. המון קורה בכאן ועכשיו. עלינו לפתוח את חוש השמיעה ולהקשיב למגוון הצלילים ברגע זה.
לפתוח את חוש הראייה ולהבחין בצבעים, בתזוזה, בחיים שקורים כאן ועכשיו סביבנו. להתרגש אבל לא לזוז. להבחין אבל לא לתת לזה להשפיע עלינו מלבד להשאיר אותנו עירניים.
להרגיש את האויר, את הטמפרטורה, אולי המגע של הבגדים שלנו על העור או מישהוא שנמצא קרוב אלינו ומגיע למגע איתנו.
כל כך הרבה קורה ברגע אחד שאין לנו אפשרות להבחין בכל הדברים כולם בבת אחת.
מה מוריד לנו את האנרגיה?
הבודהיזם מדבר על חמישה מעכבים:
תאווה חושית, סלידה, אי נינוחות, ספק ושיעמום.
במאמר זה נתבונן במעכב החמישי – השיעמום.
המורה זן מאסטר דה בונג אמר לנו באחד השיעורים שמעבר לשיעמום נמצא אוצר. במנזר בקוריאה ישבנו במהלך שלושה חודשים כ-10 שעות מדיטציה ביום. השיעמום היה מעכב שבא לידי ביטוי די הרבה ובמיוחד לקראת סוף הריטריט. בשבועות הראשונים עוד היתה לי ההתרגשות שאני במקום הקסום הזה עם אנשים מדהימים ומורים שלא חלמתי שאפגוש אבל אחרי למעלה מחודש...השיעמום מהישיבה... רק חיפשתי דרך לצאת מהמנזר.
אבל זן מאסטר דה בונג סונים זיהה את המעכב הזה ובשיחת מוטיבציה שערך לנו באחד הערבים, הוא אמר לנו- תהיו בשיעמום. תהיו עירניים בתוך השיעמום. מעבר לשיעמום מחכה לכם אוצר. זה הפך את המדיטציה למעניינת. זה הצליח לו, למורה. במילים כה פשוטות בעצם העניק לנו מתנה את האנטידוט של השיעמום. את הפתרון לשיעמום.
שיעמום גורם למיינד שלנו ללכת למקומות אחרים ולא להישאר בכאן ועכשיו. "מה יש כאן ועכשיו? כלום לא קורה פה!" טוען המיינד.
אבל זה כל כך לא נכון. המון קורה בכאן ועכשיו. עלינו לפתוח את חוש השמיעה ולהקשיב למגוון הצלילים ברגע זה.
לפתוח את חוש הראייה ולהבחין בצבעים, בתזוזה, בחיים שקורים כאן ועכשיו סביבנו. להתרגש אבל לא לזוז. להבחין אבל לא לתת לזה להשפיע עלינו מלבד להשאיר אותנו עירניים.
להרגיש את האויר, את הטמפרטורה, אולי המגע של הבגדים שלנו על העור או מישהוא שנמצא קרוב אלינו ומגיע למגע איתנו.
כל כך הרבה קורה ברגע אחד שאין לנו אפשרות להבחין בכל הדברים כולם בבת אחת.
במדיטציית הזן אנחנו לפעמים מונחים על ידי מורה המדיטציה להקשיב לשישה צלילים בעת ובעונה אחת ולעקוב אחר הנשימה שנכנסת קרירה לגוף ויוצאת חמימה דרך הנחיריים.
כשהמיינד מוצא ענין- הוא נשאר. אם ימצא עניין בכאן ועכשיו הוא ישאר בכאן ועכשיו. ככה זה עובד. המינד הוא כמו ילד. הוא משתעמם מהר. אבל ברגע שיש לו עניין הוא יכול להיות מסוקרן ועירני שעות ארוכות.
אג'אן ברהמאוואסו, מורה בכיר במסורת הטראוודה, אומר שלמיינד שני מצבים; עשייה וידיעה. כשאנחנו יושבים למדיטציה, אנחנו מביאים את המיינד למצב ידיעה ומשקיטים את מצב העשייה. שיעמום הוא מצב שבו שני המצבים נרדמים ואנחנו מאבדים את היכולת להבחין בין המצבים. לרוב אנחנו נרדמים בלי ששמנו לב.
הפתרון למצב הזה הוא עירנות שלנו. העירנות שלנו להבחין במצבי המיינד השונים. להביא לרגיעה של המיינד העושה והעסוק ולהביא להתעוררות המיינד של הידיעה. לעניין את המיינד בכל מה שמתרחש ברגע זה.
וכל זה יתאפשר לנו כשנהיה המנהיגים של החיים שלנו ושל המיינד שלנו. זו עבודתנו היומיומית. כשאנחנו מבינים את מבנה המיינד. מבררים מה מנסיבות חיינו הביא את המיינד לדאוג, לחשוב, להרהר, לפחד, לכעוס, לשמוח. אם נדע לבצע ניתוק בין מה שהיה לנו בילדות לבין חיינו הבוגרים ונרפא את הפצעים, המיינד יהיה עירני ובמצב הידיעה והבהירות בכל עת שנבחר.
על כן מומלץ לנו לשבת למדיטציה, ולבחון מה עולה במהלכה. נשב מידי יום אנחנו והמיינד שלנו ונערוך היכרות עמוקה.
אחרי שנכיר, נדע איך לסייע למיינד להיות שקט ולהרשות לעצמו לנוח ממצב העשייה ולשהות במצב הידיעה. זו הדרך שגיליתי כיעילה ואפקטיבית כדי להגיע לשקט הפנימי שיש לנו עמוק בפנים. השקט הזה נעלם כי מעליו נוצר הרבה רעש בעקבות חוויות ילדות פחות נעימות. ברגע שנבחין מה הביא את הרעש הזה. נטפל בזה. נרפא את זה. השקט יצוף.
בהצלחה,
יהודית גליק
דהרמה- מרכז זן בגולן ובתל אביב
מנחת סדנאות וקורסים במדיטציה, זן ומודעות עצמית ומטפלת טרילותרפיה